Until Dawn הוא משחק קווסט פוינט אנד קליק ברמה מתקדמת יותר שמתבסס על ז'אנר האימה. העלילה מתחילה ב-8 חברים שנוסעים לחופשה קצרה בבקתה ענקית באזור מבודד ומושלג, ומפה אתם כבר יכולים לנחש מה קורה…

הסיפור מתחיל כמו כל סיפור אימה בנאלי ולוקח לו קצת זמן להיפתח ולהתקדם, אבל לאט לאט תגלו עד כמה ההחלטות אפילו הקטנות ביותר שביצעתם משפיעות על כל תהליך וכל דבר שקורה במשחק. למי שמכיר את "אפקט הפרפר" זה בדיוק הקונספט עליו המשחק בנוי המשחק בעצם קורא אותך ואת ההחלטות שאתה בוחר לקחת ולאט לאט מבין איך הראש שלך עובד, ממה אתה מפחד ואיך להקפיץ אותך מהמקום.

העלילה והעומק שניתנו לדמויות ממש סוחפת אל תוך המשחק. כל דמות קיבלה הכרות ראשונית עם תכונות שמאפיינות אותה וגורמים לשחקן להזדהות ולהבין מי הם ומה הסיפור שלהם. לאט לאט ככל שהסיפור התקדם והעלילה הלכה והסתבכה כך גם חייהם של הדמויות הסתבכו והמעורבות שלנו במזימות הופכת משמעותית כך שתוכלו לבחור אם שני אנשים הולכים לריב עכשיו או לסיים וויכוח בצורה תרבותית מה שיגרום לכם להרגיש כמו גלגל שלישי פעיל בכל סצנת ריב או התמזמזות רנדומלית.
הסיפור עצמו מרגיש מאוד מתאמץ ורוב הסיכויים שיהיו לא מעט דברים שיקפיצו אתכם שיתגלו בסופו של דבר כסתם ציפור שעפה לכיוונכם או איזה דביבון שקופץ מהשיחים, המשחק הזה בהחלט יודע להיכנס לכם לראש ולגרום לכם לפחד מדברים חסרי משמעות.

מבחינת משחקיות באמת ניתן לראות שחשבו בצורה יצירתית על המקשים ועל האופן בו משחקים. כמעט כל המקשים בשלט הסוני מעורבים במשחק הזה גם אם לא על בסיס קבוע, כמו לדוגמא, השימוש בחיישן התנועה שנמצא בגב השלט במקרים בהם ייאסר עליכם לזוז כלל למשך כמה שניות שגם כל נשימה קלה עשויה להכשיל אתכם דוגמא נוספת היא שימוש במשטח המגע במקרים בהם תצטרכו לפתוח את הפלאפון או לדפדף בספר.
עוד אפשרות נוספת מגניבה שקיימת במשחק היא מערכת ה-cheap shot שבעצם מפעילה את המצלמה של הפלייסטיישן בכל רגע מפחיד או מבהיל במשחק ולוכדת את הפרצוף המפוחד של השחקן בדיוק ברגע הנכון.

המוזיקה במשחק מגיעה בדיוק ברגע הנכון יוצרי המשחק קלטו מתי לשים מוזיקה מלחיצה כדי להגביר את הפחד ומתי לשים מוזיקה מרגיעה רק כדי שתחשבו שהכול טוב עד שמשהו קופץ עליכם ותופס אתכם לא מוכנים. בקיצור, אל תסמכו על המוזיקה במשחק, זה שיש פסנתר ברקע לא אומר שהכול טוב.

דבר נוסף שנפלא במשחק הוא הגרפיקה, טכניקת לכידת הפנים שיוצרי המשחק בחרו להשתמש בה יוצאת מן הכלל לרמה שממש ניתן לזהות כל שחקן ושחקן והבעות הפנים במודלים היו מבין הריאליסטיות שנראו בזמן האחרון. כל דמות קיבלה רמת השקעה ממש לפרטי פרטים בין אם זו הייתה נשיכת השפה, מבט כועס או הסמקה – הכול היה ברור ואמין ונורא עזר להתחבר לדמות ולמה שהיא מרגישה באותו רגע.
רמת הפרטים בשלבים השונים במשחק כמו, בקתות נטושות באמצע היער וביובים מלחיצים משום מקום הייתה עוצרת נשימה וממש עוזרת ל להיכנס לאווירה ולרגע להרגיש שאתם שם איתם.

לסיכום המשחק Until Dawn בהחלט יודע להיכנס לתת מודע שלכם ולפחדים הגדולים ביותר שלכם. הוא יבחן אתכם ואת סף הפחד שלכם תוך כדי שאתם מתקדמים במשחק. חובבי האימה בהחלט ייהנו מהמשחק ומהעלילה, למרות שיש בה קצת אלמנט קלישאתי היא בהחלט תספק מנת אקשן ואדרנלין טובה. אין מדובר בעוד משחק אימה טיפוסי, אלא ממש סיפור אליו אתם נכנסים תוך כדי שליטה בתוצאות ובסיכויי ההישרדות של הדמויות. גם למי שלא חובב של הז'אנר ייהנה ממשחקיות מהנה, גרפיקה מושקעת וסיפור סוחף.

לעוד נושאים שיכולים לעניין אותך:

Shadow of the Tomb Raider

Life is Strange: True Colors