זאב בתרבות המודרנית – איך הוא הפך לסמל האימה?

אצל אנשים רבים נוצרה הסטיגמה שזאבים הם חיות מסוכנות וצריך להיזהר מהן, אך למרות זאת הם עדיין מעניינים אותנו ובנינו תרבויות שלמות סביבם. בעבר היו יחסים טובים בינם לבין בני האדם מה שהוביל להתפתחות הכלבים, שהם כידוע קרובי המשפחה המבויתים של הזאבים הפראיים.
אז בואו נלמד ביחד להכיר קצת יותר את החייה האצילית הזאת ובואו נגלה מאיפה הגיעו הסיפורים שהובילו לתפיסה החדשה סביבם. 

5 עובדות שלא ידעתם – 

1. בניגוד לדעה הרווחת בלהקות זאבים אין "אלפא". למרות ההפתעה שבדבר מסתבר שהחוקר שיצר את המונח "זכר אלפא" עשה זאת על בסיס תצפיות שנותחו שלא כראוי. מאוחר יותר התגלה כי להקות זאבים הן פשוט משפחות גדולות שצאצאים ממשיכים לחיות איתם למשך שנים ארוכות, לכן להורים יש כבוד מסוים מולם והם נמצאים מעל הצאצאים בהיררכיה של הלהקה. אך עדיין הם אינם "אלפא" בצורה בה נהגו להתייחס למונח בעבר.

2. התגלה כי בין הזאבים חברים בלהקה ישנן רמות שונות של חברויות וקרבה. כאשר חבר קרוב בלהקה חסר כולם ירגישו בחסרונו וייללו חזק יותר בהתאם לכך.

3. למרות הדעה הרווחת שהם תוקפניים מטבעם, הם נוטים לפחד מדברים לא מוכרים ואם יחשפו לגורם זר בסביבתם יותר סביר להניח שהתגובה הראשונית שלהם תהיה להתחבא והם לא ימהרו כל כך לקפוץ, לתקוף או לנבוח.

4. יש להם את היכולת לתקשר ולהעביר מסר בתוך הלהקה בעזרת שימוש בהבעות פנים שונות. דבר זה לא אופייני כלל לבעלי חיים ומייחד ומבדיל אותם משאר עולם החי.

5. דרך התקשורת המרכזית שלהם היא ביללות, כאשר כל חברי הלהקה מייללים בהרמוניה זה יכול ליצר רעש כל כך חזק שהוא עשוי להישמע למרחק של קילומטרים רבים.
   

זאב בתרבות המודרנית – 

יש התייחסויות שונות כלפי זאבים בתרבות המודרנית של ימינו ולא כולן בהכרח רעות, לדוגמא-

התייחסות שלילית: סיפורים בהם מתייחסים אליו כטורף אכזרי ותחמן כגון 'כיפה אדומה' או 'פטר והזאב', מובן שהזאב יכול להיות טורף אכזרי אך סיפורים אלו הם דמיוניים לחלוטין ואין שום קשר בינם ובין המציאות.

בנוסף ישנן אגדות שונות על 'אנשי זאב', אנשים שקוללו או ננשכו ובליל ירח מלא נהפכים לזאבים אכזריים. מובן שמדובר באגדות בדיוניות אך אגדות אלו היוו בסיס לאגדות אירופאיות נוספות ושונות המייחסות לזאבים תכונות של אכזריות, רדיפה, נקמה ותקיפת כפרים שלמים ללא סיבה הנראית לעין. גם בסדרות ובסרטים רבים ניתן לראות התייחסות לחיות המרהיבות האלו כסוג של כלי לחימה אכזרי (במיוחד בהתייחסות לזאב הבלהות שנכחד אך בעבר היה הזן הגדול ביותר בעולם).

התייחסות חיובית: מצדו השני של אותו מטבע, ישנם סיפורים מקסימים ואגדות על ילדים או גורי חיות שננטשו למות ביערות ואומצו וגודלו על ידי להקות. המוכר שהם הוא כמובן 'ספר הג'ונגל' הסיפור האהוב על מוגלי שנמצא כתינוק לבדו בג'ונגל שם אומץ על ידי להקת זאבים וגדל כאחד מהם. קיימות גם אגדות שונות וסיפורים על 'ילדי פרא', ילדים שבדומה למוגלי הקטן ננטשו או נמצאו ביערות ואומצו על ידי הלהקות וגדלו כחלק מהן, לפי הסיפורים הלהקות מגנות על ילדי הפרא ולא ניתן להתקרב אליהם בשל התנהגותם הפראית ומשפחת הזאבים שמגוננת אליהם כעל אחד הצאצאים. עד ליום זה לא הוכחו הסיפורים בצורה רשמית אך גם אינם הופרכו לחלוטין.