התזונה היפנית: הסוד מתגלה – איך היפנים רזים ומאריכים חיים?

התזונה היפנית היא פלא של ממש, שכן תושבי יפן וסביבתה ידועים כבעלי תוחלת החיים הגבוהה ביותר בעולם, עם שיעורי תמותה מהנמוכים בעולם מסרטן ומחלות לב. זה קשור גם לאורח חיים וזיהום אוויר, אבל גם קשור מאוד לתזונה – היפנים מאוד מודעים למה שהם אוכלים, וכחלק מהגישה היפנית של חוסר פשרות ושל איכות – הם תמיד מקפידים על הטוב והאיכותי ביותר.

סודות התזונה היפנית: מדוע היפנים רזים ומאריכים חיים?

נתחיל בנתון המרכזי: תוחלת החיים. יפן מדורגת נכון להיום במקום הראשון בעולם, עם תוחלת חיים ממוצעת של 87 לנשים ו-80.5 לגברים. ישראל, אגב, במקום מכובד יחסית – המקום השמיני בעולם, לא הפרש כל כך גדול מיפן, ואצלנו אחראים לכך כמה גורמים, בין השאר השימוש שלנו בשמן זית, הרפואה המתקדמת והשמש. אבל היפנים גם אלופים במניעת מחלות – שיעורי התמותה ביפן ממחלות לב הם הנמוכים בעולם, והיפנים גם חולים פחות מכולם בסוכרת. למה דווקא הם?

השוני בתזונה היפנית

יש לא מעט דברים שאפשר ללמוד מהיפנים לגבי תזונה. הדרך שבה היפנים מעדיפים לאכול, שונה למדי מהדרך שבה רוב העולם המערבי אוכל. בעוד רובנו צורכים המון בשר, עוף והמבורגרים, היפנים מעדיפים בעיקר דגים איכותיים. ברוב העולם המערבי ״אובססיביים״ ללחם, וביפן בקושי נוגעים בו, שלא נדבר על החיבה המערבית לאוכל מעובד, לקינוחים, ורטבים כמו קטשופ, ברביקיו ומיונז – שביפן השימוש בהם הוא מצומצם ומאוד ספציפי.

אבל זה לא שהיפנים לא צורכים פחמימות. באופן מפתיע, דווקא היפנים כן אוכלים פחמימות, למשל: אורז, שורש טארו, קסאווה (יוקה) ושאר ירקות שורש וירקות אחרים – כלומר – פחמימות מורכבות, ולא לחם וצ׳יפס. לעומת זאת, היפנים לא צרכנים גדולים של בשר, גבינות או סוכרים. הם ״חולי״ דגים ופירות ים, וכשהם כבר כן אוכלים בשר או אפילו עוף, הוא תמיד יהיה באיכות הטובה ביותר, ללא אנטיביוטיקה או גידול המוני בתנאים ירודים – כראייה, יפן היא המדינה היחידה בעולם בה נהוג לאכול עוף נא, משום שאיכות הבשר כל כך גבוהה שאין חשש מחיידקים, בעוד ברוב העולם בשר עוף לא מבושל נחשב לסכנת נפשות.

איזון בין מודרניזציה למסורת

איך קרה שדווקא מדינה כל כך מתקדמת כמו יפן, ללא ספק מעצמה של טכנולוגיה, רובוטיקה, מכונות לממכר מזון מכל הסוגים, והמון תיעוש וקדמה, לא סובלת מתופעות ההשמנה והמחלות הנרגמות מתזונת הג׳אנק המערבית? העם היפני, כך מסתבר, מאוד מסורתי ביחס שלו למזון ולמה שאנחנו מכניסים לגופנו. ליפנים אין בעיה להיות מתקדמים בטכנולוגיה ואפילו לתת לרובוטים להחליף את בני האדם בתור מנקים או מלצרים במסעדה, אבל בכל הנוגע למזון, היפנים הם העם האיכותי ביותר בעולם.

מה זה אומר? קחו למשל את חרדת הקודש שבה היפנים ניגשים לאחד מהמאכלים הלאומיים שלהם: הסושי. כדי להיות ״סושי מאסטר״ יש לעבור לא פחות מ-10 שנים (!) של לימודים והכשרות. גם הדרך שבה הם מגדלים את הבקר שלהם – כשהם כבר כן אוכלים בשר, זה לרוב יהיה בשר באיכות נעלה, וכיום כמה מסוגי הבשר שנחשבים לאיכותיים ולנחשקים בעולם (קובה ביף/ואגיו) מקורם ביפן. אפילו דג הטונה היפני נחשב לאיכותי ביותר בעולם, ואלו כמובן רק דוגמאות. כשהיפנים מחליטים להשקיע במשהו – זה לרוב יהיה הדבר האיכותי ביותר בתחומו – תשאלו את הצרפתים, שהיפנים הם היחידים בעולם שמצליחים להוציא מאפים צרפתיים ״קלאסיים״ ברמה יותר גבוהה משלהם.

למרות המודרניזציה, היפנים סולדים מאוכל מתועש או מעובד. זה לא שאין בכלל מקדונלדס או ג׳אנק פוד ביפן, אבל היפנים עצמם, בטח ביום יום שלהם, משתדלים להימנע מהמזון הזה ככל האפשר, ולצרוך בעיקר דגים טריים, ירקות, טופו, אצות – ותה ירוק. היפנים חולים על תה ירוק, וברמות הגידול הגבוהות ביותר, מה שמבטיח רמה גבוהה של נוגדי חמצון. טקס התה היפני הוא רק דוגמה לרצינות שבה היפנים לוקחים את התה הירוק שלהם – שלו סגולות רפואיות רבות.

בריאות מן הים

חשוב לזכור שיפן היא מדינת אי, המוקפת ים מכל צדדיה. לדגים תפקיד חשוב בתרבות היפנית, אבל היפנים הם לא סתם אכלני דגים, הם מעדיפים דגים מהים על פני דגי בריכות. דגי ים לרוב עשירים באומגה 3 ובחלבונים טובים. היפנים דואגים שסביב מדינת האי שלהם יהיו רמות זיהום נמוכות, שתורמות לאיכות הדגים. אבל גם לסוגי הדגים שהיפנים מעדיפים ישנה השפעה חיובית על התזונה שלהם. רוצים לאכול דגים כמו היפנים? בפשטות – העדיפו תמיד דגים טריים על קפואים, והעדיפו סלמון, טונה, לברק, בס, מקרל ולוקוס, על פני אמנון ונסיכת הנילוס, שנחשבים לבריאים פחות, וחסרי אומגה 3.

שומנים טובים

היפנים מאוד סלקטיביים בשומן שהם מכניסים לעצמם לגוף. על שומן צמחי למשל, בטח מהסוג המוקשה (מרגרינה), בכלל אין מה לדבר, וביפן נדיר שתמצאו מוצרים עם שמן חמניות או דקלים למשל, שנורא נפוצים במערב. איזה שמנים היפנים כן אוכלים? את השמנים הטובים שיש בדגים למשל, או למשל בשומשום או שקדים – מאכלים עם חומצות שומן טובות, שמורידות כולסטרול רע, ומסייעות לשמירה על הלב (ואפילו על המשקל).

חיידקים פרוביוטיים

התזונה היפנית מבוססת על צריכה של מאכלים עשירים בחיידקים ידידותיים, חיידקי מעיים שמסייעים לפעילות התקינה של מערכת העיכול, ושאר המערכות בגוף. איך הם עושים את זה? בעזרת כמה שיטות, ביניהם התססה של ירקות. ירקות מוחמצים או מותססים (לרוב ירקות שורש), כמו גם מרק מיסו, הם חלק בלתי נפרד מהתזונה היפנית, ואלו תורמים משמעותית להימצאות חיידקים טובים בקיבה, שמסייעים למערכת העיכול ולמניעת מחלות – ואפילו לחילוף החומרים!

נפלאות התה הירוק 

לצערנו הרב, לתה הירוק אין ממש שורשים בתרבות הישראלית, וחבל. ביפן לעומת זאת, תה ירוק הוא חלק מהפולקלור. היפנים מתייחסים כל כך ברצינות לעלי הקמליה סיננסיס (שיח התה) ודואגים לגדל את השיחים באופן האופטימלי ביותר. אם תעשו מאמץ ותשיגו לעצמכם תה ירוק איכותי באמת (עדיף תמיד בתפזורת ולא בשקיקים) תוכלו בעזרת שתייה פשוטה של 2-3 כוסות ביום להכניס לגופכם נוגדי חמצון נהדרים, ועל הדרך אפילו לסייע לחילוף החומרים! הטיפ: חלטו את התה הירוק בטמפרטורה של 80 מעלות, ולא במים רותחים. ונסו גם את המאצ׳ה, הגרסה היותר מרוכזת ועשירה בנוגדי חמצון של התה הירוק היפני.

סויה, טופו, אדממה – תנו להם צ׳אנס

היחס של המערב לסויה ידע עליות ומורדות, אבל היום אנחנו כבר יודעים שמה שטוב ליפנים, כנראה טוב לכולנו, ובשנים האחרונות ידוע גם מחקרית שצריכת סויה קשורה במניעת מחלות, לוחמה בכולסטרול הרע והרבה יתרונות בריאותיים. כשאומרים את המילה ״טופו״ תמיד רואים פנים מתעקמות. ואם מעולם לא ביקרתם ביפן – כנראה בצדק. אין בו בטופו כמעט שום דבר מרתק, עד שמבינים את התפקיד שלו. הטופו סופח – ובריא. הוא יכול להשתלב נהדר בתבשילים או מרקים מעניינים (נסו אותו למשל עם לקסה מלזית). למי שאין בעיות הקשורות לבלוטת התריס, בדרך כלל צריכה מתונה של טופו תעשה רק טוב. הטופו עשיר בחלבונים טובים, הוא נהדר ללוחמה בסוכרת, אינו מכיל גלוטן, ומכיל כמויות יפות מהצריכה היומית המומלצת של ויטמינים וברזל. ואם אתם לא מתחברים לטופו בשום אופן, נשנשו לכם אדממה.